עידית אורני - יועצת משפחתית מדריכת הורים מומחית בליווי הורים לפגים

עידית אורני ייעוץ משפחתי ליווי הורים לפגים, בעלים

*שם:  
*טלפון:  
אימייל:  
*הערה:  


  • יותר מידי על הידיים ! יש בכלל דבר כזה??

    לפני קצת יותר מ 16 שנה, בפתחו של החופש הגדול ילדתי את בני – ילדי השלישי אחרי שתי בנות שהיו אז בנות תשע ושש. בשונה מאוד מהבנות, הוא סבל מגזים בצורה קשה ובכלל היה זקוק להיות הכי קרוב לאמא. הודיתי בכל ליבי לממציאי מנשא הבד "תינוכיס" שאני אישית קראתי לו "הריון מחוץ לרחם". בעזרתו חווינו בני ואני הקלה רבה. הוא צמוד לאמא רגוע ושקט ואני עם שתי ידיים פנויות לשחק עם הבנות, לבשל, לקרוא לנוח....

    עובדת משק הבית שלי, אישה יקרה שבעת ההיא כבר הייתה אם לשלושה ילדים בוגרים תמהה רבות על העניין הזה והשמיע באוזניי רבות את המשפטים הבאים :


    "למה הוא כל הזמן עלייך?"

    "תניחי אותו שישן בעריסה"

    "הוא יהיה נורא מפונק"ומשפט המחץ שחזר על עצמו -

    ולמה אני מספרת לכם את כל זה???

    כי הילד גדל, ובנתיים הפך נער בוגר אחראי ובעיקר עצמאי – תעיד על כך אותה אישה יקרה שעוקבת מאז ועד היום אחרי התפתחותו בהשתוממות.

     

    אז מה זה בכל זאת פינוק?? ואיך קרה שלמרות כל כך הרבה "על הידיים" הילד לא נהייה מפונק??

    פינוק הוא מתן שירותים מיותרים. לעשות במקום הילד דברים שהוא מסוגל לעשות בעצמו בהתאם לגילו.... "לסדר" בשבילו עניינים חברתיים, לפתור עבורו כל בעיה שצצה בדרך, להסיר כל מכשול ולהקל עליו בכל דרך – שלא יתאמץ ורק שיהיה מרוצה. כל אלו נעשים מכוונה טהורה וטובה של ההורים ומאהבתם הרבה, אלא שהמחיר לעיתים יקר.

     

    התינוק הוא אדם חסר אונים שתלוי לחלוטין בדמויות המטפלות בו למילוי צרכיו הפיזיים והרגשיים. בואו נזכור לרגע קט שעד הלידה הוא אכן היה צמוד אלינו, מוגן מכל משמר בסביבת הרחם החמימה, הרגיש את התנועות שלנו, את הצלילים של פעימות הלב ופעילות המעיים וגם שמע קולות חיצוניים וברגע אחד – רגע הלידה  - השתנה כל העולם שהוא מכיר כבר 9 חודשים (או פחות). האם לא טבעי שיהיה שם משהו שיעבור איתו את המסע הזה? את השינוי הדרמטי שהוא כרגע חווה?

     

    לכל תינוק אופי משלו, טמפרמנט שונה וצרכים אחרים. יש תינוקות שמטבעם רגועים – אוכלים ישנים וגדלים. יש תינוקות שזקוקים ליותר מגע וקרבה גופנית כדי לווסת את עצמם. יש תינוקות שדווקא על הידיים או במנשא הם מתפתלים וחשים אי נוחות. תפקידנו כהורים הוא להקשיב וללמוד את התינוק הפרטי שלנו.  כאשר אנו עונים לצורך אנו מגדלים ילד שלומד לסמוך על הסביבה שמיטיבה איתו.

    יחד עם זאת  במהלך הגדילה וההתפתחות חשוב שהילד  ירכוש תחושת מסוגלות אשר בונה את הערך העצמי שלו. במקביל, הוא גם צריך ללמוד את הצרכים של הסביבה והתפקיד שלנו הוא לתווך אותם לילד.

    אנו ההורים מהווים עבור הילד הצעיר מראה ליכולותיו.

    ככל שניתן לו להיות שותף דרך עשייה, להתנסות בכל דבר שהוא יכול לעשות, להתאמץ ולהצליח -   כך יחווה סיפוק, יגלה כוחותיו, יגדל ערך עצמי ויפתח תחושת המסוגלות.  ככל שנלמד אותו על הצרכים של אחרים בסביבתו (בשלב ראשון שלנו ההורים / אחים ) כך הוא ילמד להיות חלק מהכלל. ילמד "לראות גם אחרים" ולהתחשב בהם.

    באופן פרדוקסלי; הסרת מכשולים ניבוי ומילוי משאלות תמידי, מחנך ילד חסר סבלנות, דרשן ונרגן שחי בתחושת "מגיע לי"  במקום ילד מסוגל, מצליח ומאושר. הדרישות ילכו ויגדלו ולא בהכרח יוכלו להתממש בכל רגע נתון לא על ידינו ולא על ידי אחרים בסביבה ואז התסכול וחוסר שביעת הרצון יגדלו עד מאוד.

    תחושת המסוגלות והערך נבנית בו זמנית מקבלת מענה מהסביבה לצורכים  ומנתינה,  השתתפות ותרומה לסביבה.

    בהצלחה,

BizMakeBiz פותח ע"י